Search  
Friday, December 13, 2019 ..:: עורך דין פלילי » מאמרים » תכנון ובניה, הפקעות, התנגדות - מאמרים ::..   Login

פורטל עורך דין ועוד Lawdinet נועד לאפשר לך, הלקוח, לבחור עורך דין המתאים לך ביותר, על בסיס פרופיל מקצועי מפורט, הכולל תמונה, תחומי התמחות וישובי פעילות !
הפורטל משמש כבמה לפרסום עורכי דין פליליים, אינו ממליץ על עורך דין כזה או אחר, כאשר האחריות המלאה והבלעדית על נכונות ו/או דיוק המידע המפורסם בפורטל
לרבות פרטי עורכי הדין, כל מידע המפורסם מטעמם וזכויות היוצרים בגין תמונות / תיאורים ומאמרים המפורסמים מטעמם, היא של עורכי הדין ושלהם בלבד. עורכי הדין
והם בלבד נושאים באחריות לשירותים המוצעים וניתנים על ידם ולפורטל אין כל אחריות בגינם. פניה לעורך דין תועבר לעורך דין מתאים אחד או יותר.
למידע נוסף יש לעיין בתנאי השימוש.

אתרי משפט:
עורך דין תעבורה, תאונת עבודה, עורך דין משפחה יעקב בלס, משרד חקירות, Sitemap

 מאמרים בתכנון ובניה Minimize

Current Articles | Categories | Search | Syndication

Friday, February 08, 2008

 

מהו "בנין" האמור בסעיף 145(א)(2) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965

                                              
      מאת: עו"ד עדי ברוך

 

 

על פי סעיף 145 (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 :

 

"עבודות טעונות היתר:

 

לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

 

(1)       התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה.

(2)       הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה: בפיסקה זו-

שינוי פנימי – שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור:

"דירה" – חדר או תא או מערכת חדרים או תאים, שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר:

(3)       כל עבודה אחרת בקרקע ובבנין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית"

 

 

נשאלת השאלה: מהו "בנין" האמור בסעיף 145 (א) (2) לעיל:

 

על פי סעיף 1 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965:

 

""בנין" – כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות-

              (1)     כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע:

  (2)     קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל:

 

להלן נסקור פסקי דין בענין זה:

 

 

7.8.1950

ענין היציע:

 

פסק הדין מיום 7.8.1950 - ערעור פלילי יוסף מלצקי נגד היועץ המשפטי לממשלת ישראל בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים מאת כב' השופט זילברג ובהסכמת השופטים דונקלבלום ואסף פד"י ד (1) 555:

 

בפסק הדין נקבע לגבי יציע שהוקם ללא רשיון העיריה "בגובה של 2.300 מטר מעל לרצפת החנות. היציע עשוי עץ, אינו קבוע במסמרות או ברגים, ואינו מחובר בצורה אחרת לבנין החנות- לא מלמעלה ולא מלמטה ולא מעברים – אך שטחו רחב כדי 14 ממ"ר, עולים אליו בסולם, והוא משמש (או ראוי לשמש) מקום עמידה לרגלי בני אדם" - כ"מבנה" שנבנה ללא רשיון.

 

בעמ' 556:

"שאלה אחת ויחידה עומדת לדיון לפנינו: מה הוא מובנו המדויק של המונח "מבנה" בסעיף 2 (המתוקן) לפקודת בנין ערים, 1936, וגדר הספיקות שבה הוא: אם מונח זה כולל רק את המחובר לקרקע (או לבנין), או שהוא חל גם על התלוש..."

 

ובעמ' 557 נקבע מבחן השכל הישר או ההגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות וכן מבחן מטרת חוקי הבנין למנוע הקמת מבנים העלולים לסכן את חיי הציבור ובריאותו או העלולים לפגוע באחד משאר האינטרסים המוצדקים שלו:

 

"...וזה הוא העיקר: נכון ונכון, כי אין להציב כאן גבולות ברורים, וכי יקשה מאוד למצוא הגדרה רעיונית מדוייקת למושגים ההם: אך ישנו מבחן אחד שניתן לסמוך עליו בכל עת, והוא מבחן השכל הישר, או ההגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות. איש לא יעלה על הדעת לכנות שולחן או ארון בתור "מבנה", אך מאידך גם לא יעלה על דעת אדם לקרוא "רהיט" או "מדף" ליציע המשתרע על 14 ממ"ר, ומשמש, או ראוי לשמש, מקום עמידה לאנשים. חשיבות מרובה תהא נודעת במקרים אלה- וכפי שציין שופט השלום המלומד – למטרת המבנה, למידותיו ולדרך השימוש שלו: וגורמים אלה, ועוד אחרים כיוצא בהם, יקבעו את טיבו וטבעו של "החפץ": אם אמנם "מבנה" הוא, או שאינו אלא "רהיט" בלבד.

חוץ מזה: עצם המטרה הלגיסלטיבית של חוקי הבנין עשויה לשמש אבן בוחן לקביעת איסור הבניה.

חוקים אלה נועדו למטרה הגיונית וברורה, היינו: למנוע הקמת מבנים העלולים לסכן את חיי הציבור בריאותו, או העלולים לפגוע באחד משאר האינטרסים המוצדקים שלו."

 

סוף ענין מלצקי.

 

 

7.12.1958

ענין לוחות האטרניט על גג קיוסק העשוי מפח:

 

פסק הדין מיום 7.12.1958 ערעור פלילי מס' 131/58: 212/58 היועץ המשפטי לממשלה נגד מנחם לוי – ע"פ 131/58, מנחם לוי נגד היועץ המשפטי לממשלה – ע"פ מס' 212/58 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים בפני הנשיא אולשן והשופטים גויטיין, ויתקון, פד"י יב (6) 1962 :

 

פסק הדין עוסק בלוחות אטרניט שהועלו על גג של קיוסק העשוי מפח ושנטען שהם רק הונחו על גג הפח כדי למנוע דליפת מי גשמים והם אינם מחוברים לשלד הגג או לגג הקיים.

 

 

שני הצדדים הצביעו על האמור בפסק דין מלצקי שלעיל וכב' ביהמ"ש קיבל את טענות בא כח היועץ המשפטי כדלקמן, בעמ' 1964:

 

"אנו סבורים שלאור פסק הדין הזה יש לקבל את טענותיו של בא כח היועץ המשפטי, כי שם בפירוש נקבע שהעובדה של העדר חיבור היא כשלעצמה אינה מונעת את הפעלת הוראות פקודת בנין ערים בקשר עם רשיונות, אם מבחינת הסבירות ברור שמטרת הפעולה היא הקמה או הוספה של דבר שהיא, לאמיתו של דבר, יצירת מבנה לפי הגדרת החוק, בין אם כל החלקים בלי יוצא מהכלל הם מחוברים ובין אם לא.

כמובן ייתכן מאוד והנחת איזה דבר על גג לא תוכל להיראות כהקמה או הוספה של מבנה שבשבילה דרוש רשיון, אלא, כמו שנאמר בע"פ 31/50, [3], הדבר תלוי במסיבות שבעזרתן אפשר להיווכח מה הוא טיב החלק שנוסף על המבנה הקיים."                 סוף ענין לוי.

 

19.6.1966

 

ענין דלתות שנבנו במקום דלתות שנעקרו ונהרסו כמה שנים קודם לכן

 

פסק דין מיום 19.6.1966 בערעור פלילי מס' 223/66– בנימין תיק נגד היועץ המשפטי לממשלה, בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים לפני מ"מ הנשיא זילברג והשופטים ויתקון והלוי, פד"י כ (2) 558:

 

פסק הדין עוסק ב"דלתות שנבנו על ידי המערער במקום הדלתות שנעקרו ונהרסו כמה שנים קודם לכן" וקובע שיש לראותן כ"מבנה" במובן סעיף 2 לפקודת בנין ערים (תיקון) 1936.

 

בעמ' 559 מתייחס כב' ביהמ"ש בין היתר לפס"ד מלצקי ולמבחן השכל הישר או ההגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות וקובע כדלקמן:

 

"           השאלה המתעוררת בערעור זה היא אותה שאלה ממש שנדונה והוכרעה ב"ע"פ 31/50 [1]. ואמנם אין לקבוע במידות ומסמרות איזהו היצור עליו אפשר לקרוא את השם "מבנה" או "בנין" במובן סעיף 2 לפקודת בנין ערים (תיקון), 1928. את התשובה לכך יש לחפש ולמצוא – כפי שנאמר שם – ב"מבחן השכל הישר, או ההגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות". לפי מבחן זה – כך נראה לנו- יש לראות את הדלתות שנבנו על ידי המערער במקום הדלתות שנעקרו ונהרסו כמה שנים קודם לכן, כ"מבנה" במובן הסעיף הנ"ל. הסתכלות בתצלומים המצויים בתיק, תאשר לנו את הדבר.

אין אנו מייחסים כל ערך לעובדה כי לפני שנהרסו הדלתות ההן היו שמה דלתות אחרות, והדלתות האחרונות שנבנו בשנת 1962 אינן אלא "תחליף" לדלתות הראשונות. שאם תאמר כן, היינו אם תאמר כי כל מבנה הבא ב"מקום" אינו טעון רשיון, יצא כי גם הבניה מחדש של קיר שנפל לא תצריך רשיון בניה. ודבר זה אינו מתקבל על הדעת."

 

ובעמ'  560:

"מאידך גיסא ברור כמו כן, כי החלפת שימשה שבורה בשימשה שלמה לא תהא בגדר "reconstraction" אסורה במובן סעיף 11 (ב) של הפקודה..."

 

סיכומו של דבר: הדלתות "הנכבדות" שבנה המערער – דלתות בנות ארבע כנפיים לאחת, "מבנה" הן במובן פקודת בנין ערים, ולכן צדק בית המשפט המחוזי בפסק דינו.

 

סוף ענין תיק.

 

 

26.2.1969

ענין הסוכך (ה"מרקיזה"):

 

פסק הדין מיום 26.2.1969 בערעור פלילי מס' 600/68 מדינת ישראל נגד אלי רונן בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים מאת כב' מ"מ הנשיא זילברג ובהסכמת כב' השופטים לנדוי ומני, בפד"י כג (1), 195:

 

 

פסק הדין עוסק בבניית סוכך ("מרקיזה") ללא היתר לפי חוק התכנון והבניה.

 

 

בעמ' 196 מתייחס כב' ביהמ"ש בין היתר לפס"ד מלצקי ולמבחן השכל הישר או ההגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות וקובע כדלקמן:

 

" אמנם בע"פ 31/50 [1], הבעתי את הדעה כי מקום שאין למצוא הגדרה רעיונית מדוייקת למושגי החוק, יש לסמוך על מבחן השכל הישר, או ההגיון הבריא והפוט של חיי המציאות...ברם אין הנדון דומה לראיה. כאן אין לנו ענין לפירוש מונחים שאינם ברורים כל צרכם. נאמר בחוק בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי "בנין" הוא, בין השאר, "דבר המחובר לו חיבור של קבע", והתקנת הסוכך מקיימת את התנאי הזה. למרות מה שאפשר, כמובן, גם לנתק את החיבור עם הבנין על-ידי חילוץ המסמרים או שבירתם. לתמיהתו של בא כח המשיב: שאם תאמר ככה, יימצא אשם בעבירת בנין (ללא היתר) גם מי שתוקע לו מסמר קטן לתוך הקיר: תשובתנו תהיה: אין הכי נמי, אלא שקשה מאד יהיה למצוא רשות עירונית חסרת-דעת שתפנה לערכאות על כגון זה. אגב: מפני תיקונים פנימיים קלים אין לחוש כלל, ואפילו קטיגוריה קנאית ביותר לא תצליח לתפסם כי הדבר מכוסה על ידי סעיף 145 (א) (2) של החוק.

כאן במקרה שלפנינו, היה יסוד וטעם להגשת התביעה, בשל שלל צבעיהן וצורותיהן של המרקיזות המכערות את נופה של העיר..."

 

סוף ענין אלי רונן

 

 

9.7.1986

מהי "הקמה"?

ענין הצבת מבנה טרומי שיועד לשמש משרד למוסך, על קורות ברזל במגרש.

 

פסק דין מיום 9.7.1986 בערעור פלילי מס' 697/85 יוסף גולדשטיין נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לוד בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים מאת כב' השופט י' מלץ ובהסכמת כב' השופטת המשנה לנשיא מ' בן פורת והשופטת ש' נתניהו בפד"י מ (4) 57:

 

פסק הדין עוסק במבנה טרומי שמידותיו הן 3*12 מ', שהוצב על קורות ברזל, בכדי שישמש משרד עבור מוסך, אשר הוצב במקום המיועד להקמתו הקמה של קבע מתוך כוונה להחזיק את המבנה שם באופן ארעי, ללא חיבור קבע וללא שימוש, עד שתתאפשר התקנתו כיאות וכמתוכנן על פי היתר כדין.

 

 

נשאלה השאלה: "אם הצבתו המבנה הטרומי, כפי שהוצב במקרה דנן, יש בה משום "הקמתו של בנין" -  ולפיכך נכנסת בתחומי סעיף 145 (א) – אם לאו, והמחלוקת התרכזה במילה "הקמה".

 

כב' השופט י' מלץ קבע בעמ' 62 כדלקמן תוך התייחסות למבחן הזמן על פיו יש צורך במידה מסוימת של קביעות.

 

" מקובל עלי, כי כדי שהצבתו של מבנה תהווה "הקמה", כלשון הסעיף, יש צורך במידה מסוימת של קביעות...קביעות זו היא המבחינה, למשל, בין סוכה, שמקים לו אדם ליד ביתו לצורכי החניית רכבו, לבין סוכה – באותה מתכונת, באותם ממדים ובאותו מקום, - שמקים לו אדם כדי לחוג בה את חג הסוכות ולארח בה את האושפיזין. הצבתה של הסוכה הראשונה "הקמה" היא, והיתר היא צריכה, ואילו השניה – שאני...

להשקפתי שני המבחנים – הסובייקטיבי והאובייקטיבי – הינם שיקולים שיש לשקול אותם יחדיו כדי ללמוד על קיומה או העדרה של הקביעות. לא הרי כוונה לאחסן מבנה ליום-יומיים כהרי כוונה לאחסנו מספר חודשים – אפילו מתכוון המאחסן בשני המקרים לאחסון זמני...בית המשפט המחוזי סבר, שהמבחן האובייקטיבי, זה של משך הזמן בפועל, חייב להיות הרבה יותר חמור ונוקשה, שאם לא תאמר כן, הרי יפתח פתח כרוחבו של אולם להפרות החוק תחת הסיסמה של "זמניות". במקרה שלנו, כך סבר, אפשר לראות זמניות בהצבתו של מבנה טרומי כזה ליום-יומיים עד שיותקן במקומו, אך לא כאשר ה"זמניות" נמשכת חודשים, כפי שאחריותו מעידה על ראשיתו.

דעתי כדעת בית המשפט המחוזי. ההגיון איננו סובל לכנות את הצבתו של מבנה כזה במשך מספר חודשים (כפי שהיה המצב בבית משפט השלום) "הצבה רגעית" העובדה, ששופט השלום המלומד האמין למערער, כי הוא אכן התכוון להצבה זמנית, אין בה כדי לשנות את אופיו של המבחן האובייקטיבי. על פי מבחן אובייקטיבי זה, של משך הזמן בפועל, הייתה כאן אותה הקביעות הדרושה כדי ליצור "הקמה" שמהווה את העבידה שיוחסה למערער."

 

(להלן נציג גם כיצד הסביר את פסיקת מלץ אותה קיבל, כב' השופט י' זמיר בפס"ד בן חור שיפורט בהמשך: "מימד הקביעות מתבטא, לדבריו של השופט מלץ, בשני מבחנים: סובייקטיבי ואובייקטיבי. המבחן האובייקטיבי נעוץ בכוונה להקים את המבנה באופן זמני בלבד. הכוונה היא אינדיקציה בשאלת הקביעות. אך אין זו אינדיקציה יחידה. יש חשיבות גם למבחן האובייקטיבי. מבחן זה משקף את משך הזמן שבו קיים המבנה בפועל." )

 

 

המשנה לנשיא מ' בן פורת קבעה בפס"ד גולדשטיין הנ"ל בעמ' 63 ו- 64 כדלקמן:

 

בהתייחסה למונח בנין בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה הביעה את דעתה וסקרה את הפסיקה הרואה כ"בנין" הצריך היתר לשם הקמתו גם לגבי

1.         מסמר שתוקעים בקיר החיצוני של בית, (למעט מסמר כשתוקעים אותו בצידו הפנימי של הבית ובהתקנת כיור בתוך מבנה).

2.         סוכך קבוע,

3.         החלפה של דלת שנהרסה או שנעקרה- זאת ניתן אולי לצמצם למקרים בהם הריסתה או עקירתה של הדלת "המקורית" אירעו זמן רב, של שנים, לפני החלפתה.

לגבי החלפת שמשה שנשברה אינה צריכה היתר, חרף היותה "דבר המחובר לבנין חיבור של קבע.".

4.         שלד המורכב מצינורות ומכוסה במחצלת או בברזנט, שניתן להעבירו ואשר מטרתו להגן על עובדים מפני שמש ומפני גשם

5.         קרון רכבת משומש, המוצב על פני הקרקע, גם אם לא חובר אליה.

6.         גדר

7.         בנין  שלא נעשה בו שימוש או שאין כוונה להשתמש בו, בין לאחסון ובין למגורים או לכל מטרה אחרת. (עשוי אף הוא לפגום בנוף או בפיתוח וכיוצא באלה).

8.         בנין שאינו מחובר לקווי מים וחשמל.

9.         בנין יכול שיהיה בגדר מטלטלין

 

כב' השופטת בן פורת מעלה בעמ' 66 את השאלה:

 

"אימתי ניתן לומר שיש בהצבת המבנה מידה מסוימת של קביעות. כלום הצבה לימים מספר לאו הקמה היא, או שמא נמדדת הקביעות בשבועות, בחודשים או בשנים?

 

והתשובה: (ניתן להסתמך על התשובה כטענת הגנה –ע.ב.)

 

"לדעתי, מוטב לא להיצמד למבחנים כאלה ולסמוך על שיקול דעתן של הרשויות, שלא יפתחו בהליכים פליליים על מעשים זמניים, בעיקר אם הם סבירים, ולעיתים אף בלתי נמנעים. תיאורטית גרידא (בכפוף לכלל de minimis) כל הצבה של "בנין" ללא היתר היא אסורה, אך מעשית אין כלל להעלות על הדעת העמדתו לדין, קל וחומר הרשעתו של אדם על מעשה אשר כזה..."

 

"...לגבי הקמה טריוויאלית לזמן קצר. חזקה, כאמור, על הרשות המקומית שתפעיל את השכל הישר, שאם לא תעשה כן, עלול אולי הנאשם להיות מורשע, אך העונש יהיה סמלי, והנזיפה לרשות עלולה להיות רצינית וחמורה..

אכן מקובל לקבוע פרקי זמן סבירים, שעם פקיעתם משתנה המציאות הנורמאטיבית...אולם לדעתי רצוי להימנע מאימוץ הגישה האמורה ללא חקיקה מפורשת, ועדיף לבחור בקריטריון, שיש בו מן הפשטות, הבהירות והוודאות. באין התערבות (כנרמז) מצד המחוקק, מותר לסמוך על הרשויות כמבואר, ואם יאכזבו – יעמדו בתי המשפט בפרץ.

לפי אותו הלך מחשבה לא יעלה (למשל) על הדעת, שתוגש תביעה פלילית נגד מפעל לייצור מבנים טרומיים הפועל ברישיון, על שום שהציב בחצריו מבנים, כמתבקש מאופי עסקו, ולו גם לתקופה ממושכת.

כמו כן תהיה זו התעמרות באזרח ושימוש לרעה בסמכויות, אם תוגש תביעה פלילית על הצבה דומה במסגרת של תערוכה שנפתחה ברישיון."

 

 

3.9.1992

ענין תוספת הבניה:

 

פסק דין מיום 3.9.1992 בג"ץ מס' 3301/90 אלי זקן נגד הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, ירושלים ואחרים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מאת כב' השופט תאודור אור ובהסכמת כב' השופטים א' ברק ו- י' מלץ, בפד"י מו (4) 675:

 

פסק הדין עוסק בתוספת בנייה לבנין, מצדו המזרחי ולכל אורכו המתנשאת מעל קו הגבול שבין מגרשים אל מול חלונות הראווה של חנויות העותר. התוספת בנויה מבטון באורך של כ 40 מטר, ברוחב של מעל 4 מטר ובגובה של כ 3 מטר והיא מאפשרת להולכים עליה כניסה לקומה המסחרית בקומה השנייה של בניין המשיבים והוגדרה בבקשה לאישור תוכנית שנויים לרישיון הבניה המקורי "לאשר תוספת לבנין בחזית המזרחית בגודל 38.00 * 4.55 מ' – 172.90 ממ"ר, וכן בנית חדר טרנספורמטור בהמשך לתוספת בגודל של 26.50 ממ"ר".

 

נפסק ע"י כב' השופט ת' אור מעמ' 680 (תוך שהוא מפנה לפס"ד גולדשטיין שלעיל לעניין ההגדרה הרחבה של בניין וגם לפסק דין מלצקי שלעיל לענין מבחן השכל הישר, לפס"ד תיק שלעיל לענין "מבחן השכל הישר או ההגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות" ולפס"ד רונן שלעיל שם נקבע שסוכך הוא בגדר מבנה )

 

"...לא יכול להיות ספק, שתוספת הבנייה מהווה "בנין" כהגדרתו בחוק...ברי שגם תוספת הבניה דנן- יהא כינויה אשר יהא(דרך גישה, רמפה, מעבר וכדומה)- נופלת בתחומי ההגדרה הרחבה שמתווה סעיף 1 דלעיל...מעבר לכך, למסקנה כי עסקינן ב"בנין" מובילים גם מבחני השכל הישר. המראה של התוספת דנן, ממדיה, חומרי הבנייה מהם נבנתה, עובדת היותה מחוברת לקרקע בחיבור של קבע- כל אלה מחזקים את המסקנה הבלתי נמנעת, שאכן עסקינן ב"בנין"...

...לא יכול, לדעתי להיות ספק, שהמדובר ב"בנין" כהגדרתחו בחוק התכנון והבניה. מדובר במבנה מבטון, בנפח של מאות מ"ר, היכול, תוך התאמה קצרה, לשמש- לאחר שיסולק העפר שהוכנס לתוכו ולאחר שייקבע בו פתח- שימושים שבניין מיועד להם".

 

כמו כן דוחה כב' השופט אור את הטענה שהואיל וייעוד הרמפה הוא לשמש את אלה המעוניינים להגיע לקומה השנייה, הרי בניית התוספת הינה בגדר עבודות פיתוח של מדרכה או שביל, אשר הוועדה היתה רשאית להתירם בקובעו כי "אין מקום להתיר הקמת מבנה בממדים כמו בענייננו במסווה של סלילת כביש, אכן בשלב זה אין הוא מיועד לשימוש אחר פרט להליכה עליו, אך ניתן בקלות להופכו לבר שימוש...(גם כאן ישנה הפניה לפס"ד גולדשטיין- ע.ב.)... בענייננו המדובר בבניין החורג מקו הבנייה באופן שהתכנית אסרה"

 

18.9.1997

ענין מאהל המחאה

 

פס"ד מיום 18.9.1997 רשות ערעור פלילי 5086/97 אזולאי בן חור ו- 12 אח' נגד עיריית תל אביב-יפו ואח' בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים לפני השופטים א' גולדברג, י' זמיר, ד' ביניש:

 

פסק הדין עוסק במאהל, המורכב ממספר אוהלים עשויים עץ ובד יוטה. במשך הזמן נוספו סככה ומבנה טרומי לשירותים. על פי צילומים שהוצגו קבע כב' ביהמ"ש שהוא נראה כשכונה קטנה של סככות בד, המורכבות על שלדים של קורות עץ, ובחזיתה מחיצה, ספק גדר ספק שלט, החוצצת בין המאהל לבין הרחוב.

 

נקבע  ע"י כב' השופט י' זמיר

 

בעמ' 632:

"גם מסיג גבול איו פטור מן החובה לקבל היתר לפי חוק התכנון והבניה...

 

"אין חשיבות לחומר שממנו עשוי הבניין... מכל מקום, האהלים והסככות שבמאהל בנויים, כפי שהמבקשים עצמם מציינים, על שלד של עץ, ועץ נכלל במפורש בהגדרה של "בנין".

עם זאת, ברור שלא תמיד הקמת אוהל או סככה, אפילו הם בנויים על שלד של עץ, היא בגדר "הקמתו של בנין", הצריכה היתר לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה. הדעת נותנת, למשל, שהקמת אוהל על ידי משפחה על חוף הים, לצורך שהות של יום או יומיים, או הקמת סוכה למשך חג הסוכות, אינן בגדר "הקמתו של בנין", הצריכה היתר לפי החוק. במקרה מעין זה נאמר כי אין זו "הקמה", או אין זה "מבנה", כמשמעותם בחוק. אולם, מצד אחר, הדעת נותנת כי הקמת סככה כדי שתשמש מחסן או חנות לאורך זמן, אפילו היא עשויה בד על שלד של עץ, תיחשב ,הקמתו של בנין" הצריכה היתר לפי החוק. וכמובן יש גם, כרגיל, מקרי גבול שקשה לקבוע אם הם צריכים או אינם צריכים היתר..."

 

"...דעתי כדעת בית המשפט בפרשת גולדשטיין...על פי המבחן שנקבע שם, יש לומר שגם במקרה שלפנינו, הקמת המאהל הייתה צריכה היתר לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה"

 

ובעמ' 634:

 

"אין ספק כי האוהלים, הסככה ומבנה השירותים הטרומי שבמאהל הינם בגדר "בנין" כהגדרתו בחוק זה. כך לפי לשונה של ההגדרה. תמונת המאהל מדברת בעד עצמה. אלה הם מבנים, ואין בכך כדי לשנות, לעניין ההגדרה של "בנין", שהם עשויים עץ ובד או, כשמדובר במבנה השירותים הטרומי, חומר אחר. כפי שנקבע בפרשת גולדשטיין...מבנה עשוי להיחשב "בנין", גם כאשר אין הוא מחובר למים וחשמל, ואף אם אין בו שימוש כלשהו. קל וחומר כאשר הוא משמש למגורים.

ובמאהל, כאמור, מתגוררות שלוש-עשרה משפחות. כך גם לפי תכליתו של חוק התכנון והבניה, כפי שהיא עולה בבירור מסעיפי החוק. לדוגמה, סעיף 61 לחוק מפרט את המטרות של תכנית מיתאר מקומית, והוא מציין, בין היתר, את הפיקוח על פיתוח הקרקע, הבטחת תנאים נאותים מבחינת הבריאות, התברואה, הניקיון, הבטיחות ועוד.

מבחינות אלה ומבחינות נוספות הקמת אוהלים וסככות, ללא תכנון וללא פיקוח, עלולה לפגוע במטרות החוק לא פחות, ואף יותר, מהקמתם של מבנים קשיחים. אכן כדברי בית המשפט בפרשת גולדשטיין...לגבי מבנה טרומי שאין בן שימוש: "מבנה הניצב כאבן שאין לה הופכין, עשוי אף הוא לפגוע בנוף או בפיתוח וכיוצא באלה"..."

 

"אם כן, לא נותר אלא לברר אם בהקמת המאהל נמצא גם יסוד הקביעות במידה הנדרשת...

במצב זה, כאשר המאהל עומד כבר קרוב לחודשיים, באין כוונה מצד המשפחות המתגוררות בו לפנותו בשבועות הקרובים, ואף אין מועד רחוק יותר לפינויו, יש לומר כי מתקיים במאהל גם יסוד הקביעות. המסקנה היא שהקמת המאהל הייתה צריכה היתר לפי חוק התכנון והבניה. כיוון שכך, בהיעדר היתר, רשאי היה יושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה להוציא צו הריסה מינהלי נגד המאהל, לפי סעיף 238א(א) לחוק התכנון והבניה."

 

סוף מאמר

 

הערות:

אין במאמר זה משום סקירת כל פסקי הדין העוסקים בנושא.

יתכנו פסקי דין אחרים ו/או מאוחרים בעלי הלכות אחרות.

יתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות.

אין מאמר זה מהווה יעוץ משפטי או תחליף לו היות וכל מקרה הוא לגופו לפי נסיבותיו.

כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותב המאמר כל אחריות.

 

ליצירת קשר עם כותב המאמר- לחץ כאן

Previous Page | Next Page
תגובות
Currently, there are no comments. Be the first to post one!
Click here to post a comment
      
 תכנון ובניה-אינדקס מאמרים Minimize
    
עורך דין ועוד- סימן מסחר רשום- Copyright 2006 by Iris Almog   Terms Of Use  Privacy Statement