Search  
Sunday, August 25, 2019 ..:: עורך דין פלילי » מאמרים » תכנון ובניה, הפקעות, התנגדות - מאמרים ::..   Login

פורטל עורך דין ועוד Lawdinet נועד לאפשר לך, הלקוח, לבחור עורך דין המתאים לך ביותר, על בסיס פרופיל מקצועי מפורט, הכולל תמונה, תחומי התמחות וישובי פעילות !
הפורטל משמש כבמה לפרסום עורכי דין פליליים, אינו ממליץ על עורך דין כזה או אחר, כאשר האחריות המלאה והבלעדית על נכונות ו/או דיוק המידע המפורסם בפורטל
לרבות פרטי עורכי הדין, כל מידע המפורסם מטעמם וזכויות היוצרים בגין תמונות / תיאורים ומאמרים המפורסמים מטעמם, היא של עורכי הדין ושלהם בלבד. עורכי הדין
והם בלבד נושאים באחריות לשירותים המוצעים וניתנים על ידם ולפורטל אין כל אחריות בגינם. פניה לעורך דין תועבר לעורך דין מתאים אחד או יותר.
למידע נוסף יש לעיין בתנאי השימוש.

אתרי משפט:
עורך דין תעבורה, תאונת עבודה, עורך דין משפחה יעקב בלס, משרד חקירות, Sitemap

 מאמרים בתכנון ובניה Minimize

Current Articles | Categories | Search | Syndication

Saturday, October 27, 2007

 

 

עמדות בפסיקות בעניין שימוש חורג

 

מאת: עו"ד עדי ברוך

 

(הדגשות שלי- ע.ב.)

 

1.     בע"א 6365/00 אברהם בר אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון פד"י נו (4) 38 בעמ' 44, :

 

"התכלית העומדת ביסוד התקנה היא זירוז ההליכים בעתירות מינהליות במטרה להגיע להכרעה מהירה במחלוקת שנפלה בין הפרט לרשות המינהלית. תכלית עיקרית נוספת היא הרצון לעגן בתקנה את עקרונות השיהוי השאובים מהילכותיו של בית המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק. כידוע, אחד הכללים להפעלתו של שיקול-הדעת השיפוטי בעתירות מינהליות הוא זה שעניינו שיהוי בהגשת העתירה. על-פי כלל זה, רשאי בית-המשפט לדחות עתירה על הסף בשל איחור בהגשתה מקום שנוכח לדעת כי האיחור היה כרוך בפגיעה באינטרסים של אחרים. עיקרון זה הוחל על בתי-משפט לעניינים מינהליים מכוח סעיף 8 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000, ודוק, העיקרון המונח ביסוד התקנה הוא עיקרון של שיהוי ולא של התיישנות. לא חלוף הזמן כשלעצמו הוא המכריע, אלא העובדה שעניין זה גרם לשינוי נסיבות ולפגיעה באינטרסים הראויים להגנה, הן של הציבור בכללותו, הן של הרשות המינהלית והן של צדדים אחרים. זאת ועוד, מלשון התקנה עולה כי בנסיבות מסוימות יהיה בית המשפט לעניינים מינהליים רשאי לדחות עתירה שחל שיהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך המועד שנקבע בתקנות או בהחלטת בית-המשפט (ראה גם תקנה 4 לתקנות החדשות). אמנם, בתקנה נקבע מועד אולטימטיבי להגשת העתירה המינהלית, עם זאת נמסרה לבית-המשפט הסמכות להאריך מועד זה אם הראה בעל-דין סיבה סבירה, להבדיל מטעם מיוחד, לעשות כן (ראה תקנה 19(ב) לתקנות). הנה כי כן, לאור מהות התקנה ותכליתה מתבקשת המסקנה כי היא לא באה להצר את מרחב שיקול-הדעת השיפוטי בסוגיית השיהוי, אלא לתת לבוש חקיקתי לכללי השיהוי הנהוגים מימים ימימה בבית-המשפט הגבוה לצדק".

 

2.     עתמ 1404/01 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו מפי כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל בעניין בן טוב צ'רכי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון :

 

בג"צ 197/81, פרידמן נ' ראש עירית אילת ואח', פד"י לו(2) 425, קבע השופט בייסקי כי:

 

"כלל נקוט הוא מלפני בית משפט זה, כי לא יזכה לסעד מי שעושה דין לעצמו ומזלזל בהוראות חוק ובמעשיו יוצר עובדות במטרה כי הרשות תיכנע לדרישותיו (ד"נ 19/68 (3), בג"צ 426/71 (4), בג"צ 761/79 (5)). זה לא מכבר נזדמן לי להרחיב בנידון הדיון בבג"צ 10/80 (6) ומשום כך לא אחזור על הדברים שאמרתי שם בהקשר זה ורק אציין כי מקומי עם המחמירים בהפעלת העיקרון שלא להושיט סעד למי שפונה לעזרת בית המשפט ובאותו זמן מתעלם מהוראות חוק והוא בבחינת טובל ושרץ בידו".

 

אכן נכונה טענת המשיבה שהעותרים לא באו עם ידיים נקיות לבית המשפט.

 

תיאמר האמת, שדי היה בטיעון זה, עוד עובר לטענת השיהוי כדי לסתום את הגולל על עתירת העותרים."

 

3.     בג"צ 426/71 נאזם שמה ואח' נ' ראש עירית פתח תקוה, פד"י כו (1) 481 מעמ' 483 מול האות ה' עד האות ז' וכדלקמן:

 

"בא-כוח המשיבים ביקש לדחות את העתירה על-הסף בגלל התנהגות העותרים, שכמוה כחוסר נקיון כפיים, כי הם פנו לבית-משפט זה בעוד הם מנהלים את עסקם ללא רישיון, דבר שיש בו עבירה פלילית. הוא ציטט את פסק-הדין של בית-משפט זה ב- בג"צ 400/71 (לא פורסם), שניתן גם הוא על פתיחת חנות ירקות ללא רישיון באותו רחוב, ושם נאמרו דברים ברורים מאד על גישת בית-המשפט הזה אל עתירות המוגשות לפניו תוך הפרה גלויה כזאת של החוק. אין באותו פסק-דין חידוש, אך אולי יש בו הקשחה הכרחית של תגובת בית-המשפט הזה על תופעות המוניות של עשיית דין לעצמו בשטח של חוקי הפיקוח והרישוי, תופעות החותרות תחת קיום החוקים הללו מיסודם. אמנם נמשכה הפרת החוק בענין שנדון ב- בג"צ 400/7 במשך שלוש שנים, בעוד שכאן היא נמשכה כמחצית השנה, אך אין בכך הבדל של ממש במה שנוגע לאי-ציות הגלוי למצוות החוק."

 

4.     עת"מ 1065/00 בביהמ"ש המחוזי בת"א נ. גיא השקעות ­(1999) בע"מ נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז ת"א ואח', מפי כב' השופטת אסתר קובו, פיסקה 4 :

 

"בית משפט זה ביושבו לדין כבית משפט לענינים מינהליים ידון בעתירה בהתאם לעילות, הסמכויות והסעדים לפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ.

הביקורת על המעשה המינהלי מצומצמת בהיקפה ומידה זו נתבעת מן ההנחה המקדימה של תקינות פעולת הרשות ופעילות ההתערבות בשיקוליה, שעיקרן גילוי שחיתות, וסיכלות, ואי חוקיות (ראה עת"מ 75/79; בג"צ 102/52 ארגון בעלי המגרשים מעבר לירקון נ' שר הפנים, פ"ד ו' 827; בג"צ 595/75 סלמאן ו- 28 אחר נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים פ"ד ל(3) 337, 345; בג"צ 2324/91 התנועה לאיכות השלטון בישראל ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה פ"ד מה(3) 678; בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה פ"ד נ(3) 441".

בית המשפט גם אינו מהווה מוסד של "מתכנן על". כל שעליו לעשות הוא לבחון האם ההחלטה נשוא העתירה ניתנה מתוך שיקולים ענייניים, תוך שמירה על כללי הצדק הטבעי וללא משוא פנים. בחינה כאמור של ההחלטה נשוא הדיון מצביעה על כך כי שיקול הדעת שהפעילה הרשות איננו חורג ממתחם הסבירות ובהחלטה לא נפל פגם מהותי היורד לשורשו של ענין...

השיקולים אם להתיר שימוש חורג מסוים של ועדות התכנון הם וגבולות התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיהן מצומצמים לתחום המבחנים הרגילים והמקובלים במשפט המינהלי. בית משפט זה מפעיל ביקורתו שיפוטית לענין חוקיות ההחלטה ואם נבחרה אופציה הסבירה אשר ועדת התכנון היתה רשאית לבחור בנסיבות העניין" (בג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור פ"ד לה(1) 421).

 

5.     עע"ם 402/03 בביהמ"ש העליון בירושלים עמותת העצמאים באילת (לשכת המסחר) נגד ועדת ערר מחוז דרום, פ"ד נח (3) 199, 215 מול האות א' עד האות ג' :

 

" …אף אם נצא מתוך הנחה שהחלטת הועדה המקומית היתה סבירה, בלי שאקבע כך, אין בעובדה זו כדי להצדיק התערבות בהחלטת ועדת הערר. השאלה המרכזית הניצבת לפנינו היא האם החלטתה של ועדת הערר הינה סבירה. ולא אם החלטת הועדה המקומית היתה סבירה. החלטתה של ועדת הערר אינה הופכת לבלתי סבירה אך משום שהיה ניתן לקבל החלטה סבירה אחרת מזו שהיא קיבלה. בהקשר זה יצויין, שועדת הערר היא מוסד התכנון הבכיר והמקצועי לעניין אישורים לשימוש חורג. בהרכב הועדה הושם דגש על מומחיות חבריה בענייני תכנון ובניה (ר' סעיף 12א' לחוק). ועדת הערר מצויה מעל הועדה המקומית בהיררכיה התכנונית, והחלטתה של ועדת הערר, שעניינה שימוש חורג היא החלטה סופית מטעם רשויות התכנון. במסגרת סמכותה של ועדת הערר, במסגרת ערר שהוגש לה, היא רשאית להחליף את שיקול דעתה התכנוני של הועדה המקומית בשיקול דעתה התכנוני שלה, ולקבל החלטה תכנונית אחרת מזו שקיבלה הועדה המקומית. כך עשתה ועדת הערר בענייננו, ואם החלטתה ראויה היא ובמתחם הסבירות, לא היה מקום להתערב בה, רק משום שהחלטת הועדה המקומית היתה סבירה גם היא."

  

6.           בג"צ 235/76 בניני קדמת לוד (1973) בע"מ נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בלוד ואח',         פד"י ל"א (1) 579, בעמ' 583 אותיות ו' – ז' והמשך בעמ' 584 מול האות א':

 

"נראה לנו כי במציאות  שלנו שורש הרע הוא בעצם הסמכות לתת הקלה או להתיר שימוש חורג על ידי גוף כלשהו, כי לא אחת הופכת הקלה לתקלה והחריגה למפגע.

תכנית קיימת, עד שהיא מקבלת תוקף עוברת הליך המורכב משלבים שונים, היינו: הכנסה, הפקדה, פרסום, התנגדויות, הכרעה, עררים וכו'. שלבים אלה נקבעו כדי להבטיח דיון עניני בתכנית על ידי רשויות התכנון השונות והכרעה שקולה על ידן, לאחר שמיעת גורמים פרטיים וציבוריים שיש להם ענין בה או העלולים להיפגע על ידה. פירושה האמיתי  של הקלה הוא התרת סטיה מתכנית קיימת שבעצם מהווה שינוי התכנית במידת ההקלה הניתנת. הוא הדין לגבי התרת שימוש חורג, שאינו קיים בעת שהתכנית מקבלת תוקף. אם השימוש החורג בעת שתכנית מקבלת תוקף כבר קיים, אין ברירה אלא להשאירו בעינו. אבל למה יקום שימוש חדש כזה שלא בדרך הרגילה של תיקון התכנית? הקלות היחסית שבה אפשר להשיג, לפי המצב החוקי הקיים, הקלה או שימוש חורג, בהשוואה לעריכת שינוי תכנית, לפי כל הדקדוקים והמצוות, קשה להלום אותה עם הצורך לקיים סדר תקין בענין זה של תכנון ובניה שהוא כה חיוני וקובע את איכות החיים והסביבה."

 

7.     בג"צ 426/71 נאזם שמה ואח' נ' ראש עירית פתח תקוה, פד"י כו1 481 מעמ' 483 מול האות ז' והלאה כדלקמן:

 

"אם אמנם השקיעו העותרים סכומים גדולים ברכישת חנות על בסיס רעוע כזה, הרי שהם ומי שיעץ להם ללכת בדרך זו קיבלו על עצמם את הסיכון ואל יבואו אל בית המשפט בבקשת התחשבות בגלל סכנת הפסד מלא או חלקי של השקעתם (אם קיימת סכנה כזאת). בוודאי היה ברור להם שהעיריה לא תשלים עם המצב המשפטי, הפגום לפי השקפתה, אשר נתגלה בענין חממה, (1), ושתנקוט בהקדם צעדים לסתימת הפירצה. בא-כוח העותרים טען גם שנוהג הוא בעיר פתח-תקוה לפתוח עסק תחילה ולבקש את הרישיון לאחר מכן, ואף ביקש לחקור את ראש העיריה לאימות הטענה הזאת. לא הרשינו את החקירה, כי אפילו השתרש נוהג כזה, יש לעקרו, ויפה שעה אחת קודם."

 

8.     בבג"צ 287/91 קרגל בע"מ ואח' נ' מינהלת מרכז ההשקעות ואח' מו (2) 852 מעמ' 861 מול האות ב' וכלדקמן:

 

"4.      נמצאנו למדים, כי המגמה המסתמנת היא זו הבאה לפרוץ את המחסום של היעדר זכות העמידה של מתחרה עסקי הנפגע ממתן הטבה שלא כדין למתחרהו, כשמגמה זו עולה בקנה אחד עם ההכרה בזכות עמידתו של עותר שהוא אחד מני רבים שנפגעו מפעולת מינהלת פלונית ...

והדברים הם בבחינת קל וחומר אם אזרח אחד מתוך ציבור בלתי מסוים של נפגעים יכול, בנסיבות מסוימות לזכות במעמד, על שום מה לא נכיר במעמדו של חבר בענף עסקי מסוים, שבידו להצביע כי אינטרס כלכלי שלו מושפע לרעה מהטבה הניתנת שלא כדין למתחרהו באותו ענף? ומה טעם כי נעניק לנפגע אשר כזה זכות מעמד רק אם מגיעה הפגיעה לכדי סתימת מקור פרנסתו כליל, או חסרה אך במעט מפגיעה קשה אשר כזאת? הדעת נותנת, כי דין אחד לעותר כזה ולעותר "פרטי" אחר, בכל הנוגע למהותה של הפגיעה שהוא נפגע ממעשהו או ממחדלו של המינהל, שיש בה להקנות לו זכות עמידה.

 

9.     בג"צ 276/66 מרכז החינוך העצמאי נגד הוועדה המחוזית לתכנון ובנין עיר חיפה ואח' בפד"י כא' 253 החל מעמ' 257 מול האות ז' :

 

"אך יהיה מעמדה של הלכת איגרא-רמא, (4), אשר יהיה לאור החוק החדש ... מכל מקום אין ללמוד מאותה הלכה שאסור לוועדות הבנין להביא בחשבון, על פי יזמתן שלהן, פגיעה אפשרית של הבניה או השימוש, שבשבילם מבוקש הרישיון, בבריאותם ונוחותם של הבעלים או המחזיקים במקרקעין סמוכים.נאמר שם, ש"אין לאיש זר ולהחלטת הוועדה בנדון ולא כלום", כלומר שאין לשכן מעמד לפניה אל הוועדה. אך אין זאת אומרת שהוועדה עצמה חייבת לעצום עיניה מלראות סכנת פגיעה כזאת ולהוציא את הרישיון למרות זאת, אדרבא, הדאגה לטובת הצבור – בריאותו ושיפור תנאי מגוריו וכו' – המוטלת עליה לפי חוקי הבניה והתכנון, מחייבת אותה לכוון את החלטותיה גם לשמירת אינטרסים אלה, ובראש ובראשונה לגבי אותו חלק מן הצבור העלול להפגע יותר מאחרים על-ידי הבניה או השימוש המוצעים, דהיינו השכנים הסמוכים."

 

 

10.  עת"מ 1065/00 מפי כב' השופטת אסתר קובו  נ. גיא השקעות (1999) בעמ' נגד ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוזי תל-אביב, פיסקה 4 :

 

"נהפוך הוא. הכלל שצריך להיות נקוט אצל הועדות התיכנוניות הוא כי הוראות תכנית המתאר הן מכתיבות את השימושים השונים. היוצא מן הכלל הוא השימוש החורג שכשמו כן הוא. מתוך העובדות המפורטות לעיל אנו למדים על כך כי השימוש החורג הפך לנורמה ותוכנית המתאר לאות מתה "אכן, במציאות דינמית שבה אנו חיים יש מקום לאפשר חריגות מתוכניות קיימות כאשר הדבר מתבקש. ברם אין פירושו של דבר שיש להפוך את 'החריגה' לענין של מדיניות היות שמדיניות כזו עלולה לגרום לפגיעה קשה באיכות החיים כמו באינטרס ההסתמכות של אנשים..."

 

 

11. בג"צ 389/87 אברהם סלומון נגד הועדה המחוזית לתכנון ולבניה אזור המרכז ואח', פד"י מב (4) 30 בעמ' 33 מול האות א' :

 

"אין כל פסול כי השיקולים לעניין התרת שימוש חורג יושפעו במידה מסוימת מהשלכה שיהיה לדבר על דיירי הבית ומחזיקיו או על הסביבה בכללותה. להיפך, זהו אחד השיקולים הרלוואנטיים.

 

"שימוש חורג" כשמו כן הוא, היינו הוא אינו עולה בקנה אחד עם התכנית ועם צפייתם הסבירה של בני המקום; "... על כן, יש לתתו רק בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, 'האיזון' בין האינטרסים השונים נעשה על ידי התכנית עצמה אשר קבעה, כי באיזור מגורים יש ליתן היתר למגורים בלבד, ורק בנסיבות חריגות יש מקום ליתן שמוש חורג (בג"צ 301/81 (2)."

 

12. בג"צ 374/81 (ב"ש 210/82, 471) חנה ווטינסקי נגד הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה תל אביב יפו לז (2) 649 בעמ' 651 מול האות ב' וכדלקמן :

 

"כאשר קובעים דיני התכנון והבנייה הסדרים באשר להרכב הוועדות ובאשר לזכויותיהם של האזרחים, הרוצים להשיג על החלטה זו או אחרת, יש לקיים כללים אלה באופן קפדני, וזאת לאו דווקא כדי לקדש את הפורמאליות בתור שכזאת, אלא בשל כך שהליכים אלה נועדו להגן על האינטרסים של הפרט המעוניין ולהבטיח, כי פניותיו יזכו לעיון ולדיון הוגנים."

 

13.    ראה גם :

 

·        רע"א 5891/00 ש.א.י. מועדונים בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2000 (4) 401 .

·        בר"מ 3436/01 שותפות פאב אמזונס נ' עיריית תל אביב יפו, תק-על 2001 (2) 852.

·        כב' השופטת ביניש בבר"ם 7297/02 אשקר מרקט בע"מ נ' עיריית קרית שמונה, תק-על 2002 (3) 750, דבריה של השופטת בייניש.

 

 

הערות

 

אין בכוונת רשימה זו למצות את כל הפסיקות בעניין שימוש חורג

יתכן ופסקי דין אחרים קבעו קביעות אחרות מפסקי דין אלו

ייתכן ובאמור לעיל חלו טעויות או השמטות

בפסקי הדין האמורים לעיל יכולים להיות ציטוטים ו/או נושאים נוספים

 

המידע הנ"ל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו יוצר יחסי עו"ד לקוח בצורה כלשהיא ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם

כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותב המאמר כל אחריות.

 

 ליצירת קשר עם עורך דין עדי ברוך, כותב המאמר - לחץ כאן 

 

 

 

 

 

 

                                                                                     

 

Previous Page | Next Page
תגובות
Currently, there are no comments. Be the first to post one!
Click here to post a comment
      
 תכנון ובניה-אינדקס מאמרים Minimize
    
עורך דין ועוד- סימן מסחר רשום- Copyright 2006 by Iris Almog   Terms Of Use  Privacy Statement