שמך:*
טלפון ליצירת קשר:*
כתובת המייל שלך:*
ישוב מגורים:*
שירות מבוקש:*
תיאור הפניה: 
הפניה תועבר: 
שלח

 מאמרים - פורטל עורך דין ועוד מזער

מאמרים אחרונים | מדורים | חיפוש | RSS

יום חמישי 28 דצמבר 2006

 

 

הגנה מן הצדק - משפט פלילי

                                       מאת: עו"ד איל שומרוני כהן ועו"ד אופיר סטרשנוב

כללי

"הגנה מן הצדק" הינה טענה המקנה לבית המשפט שיקול דעת לעכב הליכים, משאין באפשרותו להעניק לנאשם משפט הוגן ו/או משיש בניהול המשפט משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות, כפי שבית המשפט רואה אותו (ע"פ 2910/94 יפת ואח' נגד מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 221 – פרשת יפת).

 במשך הזמן שחלף מאז הלכת יפת ועד היום, הועברה ביקורת חריפה על צמצומה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק אך ורק למקרים בהם פעולות רשויות השלטון עובר להגשתו, או ניהול המשפט עלו כדי "התנהגות בלתי נסבלת", היינו:

 

"התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... המדובר במקרים שהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו".

במאמרם "הגנות מן הצדק כיסוד לביטול אישום - על קו התפר בין המשפט הפלילי למשפט הציבורי", הפרקליט מז (תשס"ד-2003) נאמר ע"י פרופ' ז' סגל והשופט א' זמיר כי "צמצום ההגנה שיסודה בהתנהגות רשויות אכיפת החוק, אך ורק לנסיבות של 'התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם', אין בו כדי לענות לקשת הטעמים, העשויים להצדיק את הפסקתו של ההליך הפלילי".

המחברים גרסו כי חובת הצדק מחייבת שכתב אישום יבוטל "גם במקרים חמורים פחות של חקירה פסולה, שיהוי בלתי סביר בהגשת כתב אישום, הפרת הבטחה שניתנה על-ידי רשות, אכיפה בררנית של החוק והעדר מידתיות בבחירת האמצעי הפלילי".

לפי גישה זו, בית-משפט הדן בהליך הפלילי בטענת הגנה מן הצדק מקיים וצריך לקיים ביקורת שיפוטית על שיקול-דעתו של התובע אשר החליט להעמיד לדין את הנאשם.

 

בע"פ 4855/02  מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ, תק-על 2005(1), 4756 ,עמ' 4770 (להלן: "פרשת הפניקס") הרחיב בית המשפט העליון – בצורה משמעותית ביותר, את גדריה של הדוקטרינה.

בפרשת הפניקס קובע ביהמ"ש העליון כי טענת הגנה מן הצדק אינה תלויה, אך ורק, בהתנהגות שערורייתית  של הרשויות, וכי טענת שכזו יכולה לקום גם במקרה בו פעלו הרשויות מתוך רשלנות (גם אם זו אינה תלויה בהם). וכך נאמר בפסה"ד -

 

"עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס, לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא, למשל, לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה, כי במקרה הנתון לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב-דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר".

משמע, אמור מעתה – אין הכרח בקיום התנהגות שערורייתית מצד הרשויות, ודי בהתנהגות רשלנית, אשר יהיה בה כדי לפגוע ביכולת להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שעצם קיומו של משפט כזה יפגע בתחושת הצדק וההגינות.

ככל שתגבר מידת הרשלנות שימצא בית המשפט בפעולת הרשויות, וככל שרשלנות זו מוטלת לפיתחם באופן בוטה וברור – כמו במקרה נשוא תיק זה – כך תגבר מידת נכונותו של בית המשפט לתת לנאשם סעד מן הצדק.

 

הדוקטרינה של הגנה מן הצדק מאפשרת ירידה לטיב שיקול-הדעת של הרשות המאשימה. בהקשר זה תידרש תמיד ראייה כוללת של המעשים. הדוקטרינה חותרת לשחרור בית-המשפט מאמות-מידה פורמאליות. היא מאפשרת לשבץ את המשפט הפלילי במסגרת הכוללת של הדין ומחייבת את בית-המשפט לבדוק את ההליכים שקדמו להבאת הנאשם לדין. ההליך הפלילי אינו הליך ללא היסטוריה. הוא אינו מנותק מהאירועים שקדמו לו.

הדוקטרינה אינה מוגבלת למצבים בהם קיים חשש לקיפוח הנאשם בהליך עצמו, אלא היא פתוחה למגוון שיקולים ונועדה להבטיח כי גם בשדה הרחב של ההליך הפלילי יפעלו הרשויות בסבירות, בהגינות ובאחריות (לעניין זה ראה מאמרו הנ"ל של א' פורת [16] וכן מאמרם של ב' אוקון, ע' שחם [13], בעמ' 273-271) (ראה ת.פ. (מחוזי – ת"א)  10345/98 רחמילביץ).

 

זאת ועוד, כאן המקום להזכיר את הצעת חוק לתיקון חוק סדר הדין הפלילי המעגן בחקיקה את קיומה של "הגנה מן הצדק" (ראה ס"ח התשמ"ב, עמ' 43) בזו הלשון –

 

"סעיף 149(1) –

הרשות נהגה כלפי הנאשם בחוסר צדק קיצוני או שההחלטה להגיש את כתב האישום הנה חסרת תם לב או אינה סבירה בנסיבות העניין".

 

הצעת החוק מרחיבה את עילת "ההגנה מן הצדק" וקוראת לתוכה גם קריטריון של "תום לב". כפי שפורט לעיל, פנייתו של תורג'מן למשטרה, וכל פעולותיו לאחריה, נגועות בחוסר תום לב קיצוני, כשהוא מונע ממניעים כלכליים ופוליטיים, שהם אלו שאומר בבסיס פנייתו, וכפועל יוצא, בבסיס פעולות החקירה והגשת כתב האישום.

 

 

אין משקל לשאלת חפותו או אשמתו של הנאשם בבחינת טענת 'הגנה מן הצדק'

בשלב בו בוחן בית המשפט האם ראוי הנאשם לסעד מן הצדק, אין ולא צריכה להיות כל השלכה לשאלת החפות או האשמה. ההפך הוא הנכון, נקודת המוצא של בית המשפט היא כי בהחלתה של 'הגנה מן הצדק' יש כדי למנוע את הרשעתו של מי שאשמתו הוכחה, ויש בכוחה למנוע הטלת עונש חמור על מי שעבירתו מצדיקה לכאורה ענישה חמורה (ראה פס"ד הר-שפי מתוך פס"ד הפניקס).

 

בבג"צ 1563/96 כץ נגד היועץ המשפטי לממשלה, פד"י נ"ה(1),529 נפסק כי מקום שמועלית טענה מסוג זה, יש לבחון את מידת "נפסדותה" של התנהגות הרשות וזאת, בנפרד משאלת אשמתו או חפותו של הנאשם וכן ש"שוב אין מקום לוויכוח בדבר עצם קליטתה של הדוקטרינה של 'הגנה מן הצדק' במשפט הפלילי הישראלי" (דברי השופט י.קדמי בבג"ץ 1563/96 כץ נגד היועץ המשפטי לממשלה, פד"י נ"ה (1),529,544) היינו, גם אם אשמתו של נאשם גלויה וברורה על פני הדברים, במידה ומתקיימות הנסיבות המיוחדות המצדיקות זאת, אין בכך כדי למנוע ממנו ליהנות מאותה הגנה (לעניין קליטתה של הדוקטרינה בשיטת המשפט הישראלית מכוחה של ההלכה הפסוקה, ראה האסמכתאות שמביא נקדימון בספרו הנ"ל בעמ' 60, ה"ש 60).

 

תוצאת הפעלת ההגנה מן הצדק והשלכותיה, פירושן כי אין עוד מקום להעמיד את החשוד לדין פלילי מקום בו נטענה הטענה כטענת השתק לפני הגשת כתב-האישום, או לחלופין שבית-המשפט יורה על ביטולו של כתב-אישום מקום שהועלתה הטענה לאחר הגשתו, וזאת במנותק משאלת אשמתו של החשוד או הנאשם (ראה ת.פ. (מחוזי – ת"א)  10345/98 רחמילביץ).

 

'הגנה מן הצדק' בשל פגיעה בהליך ההוגן

על ביהמ"ש לעשות מאמץ, כך שתימצא סינתזה בין משפט לצדק, וכדברי כב' נשיא ביהמ"ש העליון, השופט ברק בטקס השבעת שופטים חדשים ביום 29/08/95:

 

"אם בפסק דינכם תגיעו לתוצאה הנוגדת את תחושת הצדק שלכם, חזרו על עקבותיכם, שמא טעיתם במשפט, שכן שאיפת המשפט היא להיות צודק, ושאיפת השופט היא – לעשות צדק".ב

 

 

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מעגן ומגן על זכותו של נאשם להליך משפטי הוגן ונאות.  לעניין זה יפים דבריו של הנשיא ברק במאמרו "כבוד האדם כזכות חוקתית", הפרקליט כרך מ"א(2), 271 אשר קבע כי המושג "כבוד האדם" הינו מושג מקיף ורחב יריעה הכולל בתוכו את זכותו של הנאשם למשפט הוגן וראוי:

 

"... זכותו של נאשם למשפט הוגן הוא חלק מכבוד האדם שלו ".

 

הימנעות בית-המשפט מביטולו של כתב-אישום, אשר לשם גיבושו פעלו רשויות השלטון שלא כדין או שהתנהגותם הייתה נפסדת, מקוממת ושערורייתית, כזו המזעזעת את המצפון ופוגמת בתחושת הצדק האוניברסלי, כמוה כהשלמה עם רמיסתם של אותן זכויות (ראה ת.פ. (מחוזי – ת"א)  10345/98 רחמילביץ).

ביקורת והבעת שאט נפש ממעשים כגון אלו אין בהם כדי להוציא את הרשות השופטת כדי חובתה, כפי שזו באה לידי ביטוי בסעיף 11 לחוק היסוד, שכן בהיעדר סנקציה חוקתית אין משמעות לזכויות חוקתיות (ראה ת.פ. (מחוזי – ת"א)  10345/98 רחמילביץ).

 

מטרת ההליך הפלילי

תחילתו של ההליך הפלילי הינה בשלב החקירה המשטרתית. חקירה שמטרתה הוא 'גילוי האמת'. הדבר מחייב את הגופים החוקרים לבצע את חקירתם בנפש חפצה ובלב פתוח, לבחון ולהשיג את מכלול הראיות שיתנו את התמונה העובדתית המקיפה והמלאה ביותר, בין שמדובר בראיות לחובת החשוד ובין שמדובר בראיות לזכותו.

 

קיומה של חקירה מוטה ומגמתית – בין בזדון ובין מתוך רשלנות או היתפסות לקונספציה – פגועת בזכותו של החשוד להליך הוגן. ככל שהחקירה יותר מגמתית ומחדליה יותר משמעותיים, כך גוברת עוצמת הפגיעה בזכות היסודית של החשוד להליך הוגן.

 

חשוב לזכור את כוחה, עוצמתה ויכולתה של המשטרה בבואה להשיג ראיות בשלבים הראשוניים של ההליך, קרי, בחקירה. חשיבותה של חקירה הוגנת נסמכת כל שני נדבכים מרכזיים – הראשון, יכול להשיג ראיות שאין בכוחו של יחיד, לא כל שכן חשוד, להשיגם (השוואה לעניין זה דיני חיפושים, מעצרים, יכולת חקירה, האזנות סתר). הנדבך השני נגזר מאלמנט הראשוניות של החקירה. מטבע הדברים עם פתיחה בחקירה גלויה נהנית המשטרה מיכולת ה להפתיע את המעורבים, למצוא מסמכים, לגבות הודעות בטרם היה סיפק בידי המעורבים לתאם את דבריהם, ועוד.

 

וממה נפשך, יש לתת משקל רב לפער שבין יכולות המשטרה בחקירה, לבין הפעולות שביצעה בפועל, במיוחד כשהדברים נוגעים לראיות שיתכן והיה בהם כדי לעמוד לזכות החשוד. ושוב, ככל שגדל הפער בין יכולת המשטרה לבין הפעולות שביצע בפועל, כך גדלה עוצמת הפגיעה בזכותו של החשוד להליך הוגן.

 

תפקידו של הדין הפלילי "להוציא כאור משפטי" (כלשונו של הנשיא (דאז) זמורה בע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל). מטרת הדיון הפלילי לחשוף את האמת, להביא לזיכויו של החף מפשע ולהרשעתו של הנאשם (ע"פ 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל). ועל-כן:

 

"הכלל הוא כי 'המערכת המשפטית משתדלת היא להתאים, ככל האפשר את עקרונותיה לאמת שבמציאות, והרשות השיפוטית מיישמת את דרכי בירורה כדי להגיע במידה מרבית לבירורה של האמת העובדתית' אמנם כן, כדברי Ashworth המובאים לעיל: 'אין שיטה של עשיית צדק בפלילים, המעריכה את האמת מעל לכל שיקול אחר...' אך הייתי מוסיף ואומר שבדרך כלל עשיית צדק מחייבת הערכת האמת מעל לכל שיקול אחר, ורק במקרים יוצאים מהכלל ניתן להעדיף שיקולים ערכיים אחרים על פני הערכת האמת וגילויה" (כבוד השופט אלון בע"פ 115/82 מועדי נ' מדינת ישראל, בעמ' 261).

 

בבואו של בית-המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם להליך ראוי לבין הצורך בחשיפת האמת וההגנה על שלום הציבור וביטחונו, במסגרתה של טענת הגנה מן הצדק, צריך שינחו את בית-המשפט כמה שיקולים, כדלקמן (ראה ת.פ. (מחוזי – ת"א)  10345/98 רחמילביץ):

א.     עוצמת הפגיעה בזכותו של הפרט להליך ראוי (לעניין זה ראה פרקים בעניין סוכן מדיח ומחדלי חקירה).

ב.     האם נעשתה הפגיעה בתום-לב או בכוונה (לעניין זה ראה מניע מימון ושולחיו).

ג.       האם הכשרת ההליך תעודד התנהגות בלתי רצויה – שליחת מסר לרשויות אכיפת החוק.

ד.     האם היה צורך דחוף, שחייב שימוש באמצעים בהם נקטה הרשות.

ה.     באיזו מידה של קלות ניתן היה לשמור על זכותו של הפרט להליך ראוי, בלי לפגוע בצרכים חקירתיים, חיוניים ומוצדקים של המשטרה.

ו.       חומרת העבירה ומידת תום-לבו של החשוד/נאשם.

 

מסר שעל ביהמ"ש לשלוח לרשויות החקירה כחלק מהדוקטרינה

הנוסחה זו ה'הגנה מן הצדק' עיקרה הוא - בראש ובראשונה - בהתנהגות הרשות, ורק בהמשך לכך ביחס בין אותה התנהגות לבין כל החומר שהונח לפני בית-המשפט: העבירה בה מדובר, מצבור הראיות שהונחו לפני בית-המשפט ונסיבות העניין בכללן.

 

במאמרם "הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי", (המשפט (1996), כרך ג' 265, 265-276) הדגישו כב' השופט ב. אוקון וכב' הרשם עודד שחם כי:

 

"חוק יסוד:כבוד האדם וחירותו שינה את מערך הזכויות הפליליות מיסודו. ... בתוך כך הוכרה זכותו של אדם להליך ראוי.ו

...נ

נוסחאות כוללות כמו 'הליך ראוי', 'הגינות' ו'סבירות' הן כמו שקית,.. הן לא יעמדו עד שלא נכניס לתוכן משהו. על כן נדרשים כללים קונקרטיים יותר שעל בסיסם ניתן יהיה לבחון את כשירותו של ההליך מבחינה מהותית.ב

...ו

תפקיד כזה יכולה למלא הדוקטרינה של 'הגנה מן הצדק'. על פי דוקטרינה זו נתונה לבית המשפט סמכות שלא להפעיל סמכותו.

...

קיומו של כוח עיכוב בידי בית המשפט יכול לקבל עתה ציביון נוסף שיאפשר לבית המשפט לממש את סמכויותיו כדי לפקח על ראויות ההליך.

...

..הדוקטרינה של הגנה מן הצדק מציגה כלל גמיש, שתכליתו להביא לשמירת הגינותם של ההליכים הפליליים במובנו הרחב של מונח זה.

...

ניתן לומר שהדוקטרינה משמשת מפגש לסידרי הדין הפליליים עם העקרונות החוקתיים. מה שנראה דרך המנסרה החוקתית כהליך בלתי ראוי ייתפס דרך העדשות של סדרי הדין הפליליים כטענה מוקדמת המצדיקה עיכובו של ההליך.

...

תכליתם של דיני ההליך הראוי, היא למנוע ניהול של הליך פלילי מקום בו רשויות התביעה פועלות באופן הסותר את עקרונות ההליך ההוגן".

 

                        כך גם אסף פורת במאמרו "הגנה מן הצדק בעידן החוקתי" (קרית המשפט, תשס"א-2001, 
                        כרך א' 381,(401):

 

"הכלל של הגנה מן הצדק מאפשר הפגשה בין ההליכים הפליליים לכללי המשפט המינהלי. דוקטרינה זו מאפשרת ירידה לטיב שיקול הדעת של הרשות המאשימה ולתום ליבה. בהקשר זה תידרש תמיד ראייה כוללת של המעשים. הדוקטרינה חותרת לשחרורו בית המשפט מאמות מידה פורמליות. היא מאפשרת לשבץ את המשפט הפלילי במסגרת הכוללת של הדין ומחייבת את בית המשפט, במקרים המתאימים, אף לבדוק את ההליכים שקדמו להבאת הנאשם לדין. ההליך הפלילי איננו הליך ללא היסטוריה. הוא אינו מנותק מהאירועים שקדמו לו. הדוקטרינה אינה מוגבלת למצבים בהם קיים חשש לקיפוח הנאשם בהליך עצמו. הדוקטרינה פתוחה למיגוון של שיקולים ונועדה להבטיח, כי גם בשדה הרחב של ההליך הפלילי, יפעלו הרשויות בסבירות, בהגינות ובאחריות".

 

 

                         בספרו הגנה מן הצדק (נבו הוצאה לאור, תשס"ד-2003 ) טוען ישגב נקדימון כי :

 

"דומה עלינו כי חובות האמון וההגינות המוטלות על רשויות התביעה מחייבות אותן שלא לאחוז בטיעון משפטי מסויים כשהדבר משרת את רצונן להביא להרשעתו של פלוני ולהרחיק עצמן מן הטיעון האמור שעה שהוא עומד למיכשול בדרך להרשעתו של אלמוני. האינטרס בהבאת עבריינים למשפט צריך להיות מוגשם במסגרתו של הליך ראוי. הדרישה לקיומו של הליך ראוי אינה סובלת דיבור בשתי לשונות תוך סתירה גלויה ומזדקרת לעין, שעה שכבודו וחירותו של הפרט  מונחים על כף המאזניים.

.. במשפט האזרחי העלאת טענות סותרות על ידי בעל דין בהליכים שונים נתפסת כשימוש לרעה בהליכי משפט ופוגעת בטוהר ההליך המשפטי. דוקטרינת ה'הגנה מן הצדק' נועדה למנוע שימוש לרעה שכזה בהליך הפלילי. על פי מודל הסמכות הטבועה של ה'הגנה מן הצדק', רשאי בית המשפט להפעיל את סמכותו הטבועה ולבטל את כתב האישום שהגשתו הוכתמה באופן המתואר. הבאתו של נאשם בפלילים בהתבסס על טיעון סותר של התביעה כאמור, עשוייה להוות מקרה מתאים להפעלתה של הדוקטרינה גם כשהנאשם לא הסתמך על הטיעון הקודם ולא שינה את מצבו לרעה בעקבותיו. מנקודת מבטו של המודל המינהלי של ה'הגנה מן הצדק', יפעיל כאן בית המשפט ביקורת שיפוטית על ההעמדה לדין, שנעשתה חרף טיעון סותר של התביעה בהליך אחר. העלאת טיעון סותר כדי לבסס כתב אישום עלולה להיתפס על פי מודל זה כניצול לרעה של כוח התביעה. על פי המודל החוקתי של ה'הגנה מן הצדק', יבחן בית המשפט בנסיבות שכאלה את השאלה אם העמדה לדין המבוססת על טיעון הסותר – ראייתית, משפטית או אחרת – טיעון שהעלתה התביעה בהליך אחר באותה סוגיה בדיוק, אינה מהווה פגיעה בזכותו של הפרט להליך ראוי, אשר עשוייה להצמיח לו סעד חוקתי מתאים של הפסקת ההליך הפלילי המתנהל כנגדו.

 

 

מבחני הפסיקה בפרשת הפניקס

עם הרחבת היריעה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק, קבע בית המשפט העליון שלושה שלבים לבחינת קבלת הטענה (ראה פרשת בורוביץ'

בשלב הראשון על בית-המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם, וזאת, במנותק משאלת אשמתו או חפותו.

בשלב השני על בית-המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. בשלב זה, נדרש בית-המשפט לאזן בין האינטרסים השונים, שהעיקריים שבהם פורטו לעיל, תוך שהוא נותן דעתו לנסיבותיו הקונקרטיות של ההליך שבפניו. בתוך כך עשוי בית-המשפט לייחס משקל, בין היתר, לחומרת העבירה המיוחסת לנאשם; לעוצמת הראיות (הלכאוריות או המוכחות) המבססות את אשמתו; לנסיבותיהם האישיות של הנאשם ושל קורבן העבירה; למידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן; לחומרת הפגיעה בזכויות הנאשם ולנסיבות שהביאו לגרימתה; למידת האשם הרובץ על כתפי הרשות שפגעה בהליך או בנאשם, וכן לשאלה אם הרשות פעלה בזדון או בתום-לב.

בשלב השלישי, מששוכנע בית-המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים יותר מתונים ומידתיים מאשר ביטולו של כתב-האישום. בין היתר, עשוי בית-המשפט לקבוע, כי הפגיעה שנגרמה לנאשם, אף שאינה מצדיקה את ביטול כתב‑האישום שהוגש נגדו, מצדיקה היא את ביטולם של אישומים ספציפיים, או תהא ראויה להישקל לטובתו בקביעת עונשו, אם יורשע. כן עשוי בית‑המשפט לקבוע, כי תיקון הפגיעה יכול שייעשה במסגרת בירורו של המשפט, כגון בבירור שאלת קבילותה של ראיה שהושגה תוך שימוש באמצעים פסולים.

 

ביקורתו השיפוטית של בימה"ש במסגרת טענת הגנה מן הצדק

במסגרת בחינתו האם להעניק לנאשם סעד מן הצדק בוחן בית המשפט את התנהגות הרשויות השונות. על בית המשפט לבחון את שיקול דעתו של התובע אשר החליט להעמיד את הנאשם לדין, הן מבחינת פיקוחו על פעולת הרשות החוקרת במסגרת החתירה הנדרשת לגילוי האמת, הן מבחינת מתן שיקול ראוי למכלול נסיבות התיק תוך הסתכלות מקיפה, רחבה ומערכתית, ועל המצב הראייתי בעת ההחלטה להעמיד לדין, הן מבחינת הראיות הקיימות, והן מבחינת הראיות שאינן קיימות בתיק.

כמו-כן, בשלב על בית המשפט לבחון את התנהלותן של רשויות החקירה. בחינת טענת הגנה מן הצדק בשלב של סיום פרשת התביעה, שלב בו נפרשה במלוא עוצמתה, או במקרה שלנו – עליבותה, כל מסכת פעולות החקירה של המשטרה, מאפשר לבית המשפט בשקפה רחבה וברורה על התנהלות המשטרה בתיק, ומאפשר ואף מחייב את בית המשפט, במידת הצורך (ולטעמנו, במקרה דנן קיים צורך), להעביר את התנהלות המשטרה תחת שבט ביקורתו.

 

עולה, כי בערכאות דיוניות שונות התקבלה הטענה לביטול כתב-אישום מטעמי הגנה מן הצדק במגוון רחב של מקרים: מחמת הסתמכות הנאשם על מצג רשמי של הרשויות; מחמת החלטה, מצג או התחייבות מצד הרשות שלא להעמיד את הנאשם לדין; מחמת העמדתו של הנאשם בפני כפל דין עונשי; מחמת שיהוי בהגשת כתב‑אישום; מחמת העמדה לדין משיקולים זרים; מחמת הפלייה בהעמדה לדין; מחמת מחדלי חקירה והליכי חקירה נפסדים; ומחמת אי גילוי או אובדן של חומר חקירה החיוני להגנת הנאשם. בהקשר זה מציינים המחברים סגל וזמיר (במאמרם הנזכר לעיל, בעמ' 67), כי בפסיקת הערכאות הדיוניות מסתמנת מגמה מרחיבה של הכרה בקיומן של הגנות מן הצדק, וזאת, תוך יצירת "מסלול עוקף" להלכת פסק‑הדין בפרשת יפת.

עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים. ואולם לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות; ובמקרים כאלה אכן מוטל על בית-המשפט לבקר את מהלכיהן.

 

בית-משפט הדן בהליך הפלילי בטענת הגנה מן הצדק מקיים וצריך לקיים ביקורת שיפוטית על שיקול-דעתו של התובע אשר החליט להעמיד לדין את הנאשם

 

הדגש בתורת ההגנה מן הצדק איננו, בהכרח, על בחינת התנהגותה של הרשות, כי אם דווקא, ובעיקר, על מצבו של הנאשם; "לכן, אף אם פעלה התביעה בתום לב גמור, לא יהא בכך כדי לחסום את דרכו של הנאשם המעלה טענה מבוססת של הגנה מן הצדק"

 

לחץ כאן ליצירת קשר עם: עורך דין פלילי

 

הדף הקודם | הדף הבא
תגובות
כרגע אין תגובות, היו הראשונים להוסיף תגובה!
נא להקיש כאן כדי להוסיף תגובה
    

פורטל עורך דין ועוד Lawdinet נועד לאפשר לך, הלקוח, לבחור עורך דין המתאים לך ביותר, על בסיס פרופיל מקצועי מפורט, הכולל תמונה, תחומי התמחות וישובי פעילות !
הפורטל משמש כבמה לפרסום עורכי דין פליליים, אינו ממליץ על עורך דין כזה או אחר, כאשר האחריות המלאה והבלעדית על נכונות ו/או דיוק המידע המפורסם בפורטל
לרבות פרטי עורכי הדין, כל מידע המפורסם מטעמם וזכויות היוצרים בגין תמונות / תיאורים ומאמרים המפורסמים מטעמם, היא של עורכי הדין ושלהם בלבד. עורכי הדין
והם בלבד נושאים באחריות לשירותים המוצעים וניתנים על ידם ולפורטל אין כל אחריות בגינם. פניה לעורך דין תועבר לעורך דין מתאים אחד או יותר.
למידע נוסף יש לעיין בתנאי השימוש.

אתרי משפט:
עורך דין תעבורה, תאונת עבודה, עורך דין משפחה יעקב בלס, משרד חקירות, Sitemap

עורך דין ועוד- סימן מסחר רשום- Copyright 2006 by Iris Almog | תנאי שימוש | הצהרת פרטיות |
_________________________________
אתר על ידי אתרים ת.ר. בע"מ  |  Site by AtarimTR LTD כניסה